גלריית הקיבוץ

המשותף קיבוץ 1978-1990 | דב אור נר, דב הלר, טולי באומן, יוסף הוכמן, יובל דניאלי, יעקב חפץ, חיים מאור

8.5.2009 – 12.6.2009

אוצר: יניב שפירא

ישנם מספר טעמים להצגת תערוכה של קבוצת 'המשותף קיבוץ' עתה:
- בשנה זו מציינת התנועה הקיבוצית 100 שנה לייסודה של דגניה, אם הקבוצות והקיבוצים. בהקשר חגיגי זה מוצג בגלריית הקיבוץ בתל-אביב וברבות מהגלריות בקיבוצים אשכול התערוכות 'מדרש קיבוץ', המוקדש למקומו של הקיבוץ בשיח החברה, התרבות והאמנות בישראל.
- בשנה החולפת, במסגרת אירועי 60 שנות המדינה, הוצגו בששת המוזיאונים הגדולים בארץ תערוכות שביקשו לסכם מגמות ואירועים שהטביעו את חותמם על אמנות ישראל. מקומה של קבוצת 'המשותף קיבוץ' נפקד מתערוכות אלה.
- בשנה החולפת מלאו 30 שנה להיווסדה של קבוצת 'המשותף קיבוץ'. תערוכה זו מבקשת להתבונן בגילויי היצירה של קבוצה זו מפרספקטיבה של זמן - להרהר בחשיבותה ההיסטורית וברלוונטיות שלה להווה.
בצומת הדרכים והזמנים בה היא מוצגת מצטלבים זיכרון קיבוצי ולאומי, חשבון נפש פרטי וציבורי, אמנות וחיים.

* * *
קבוצת המשותף קיבוץ נוסדה על ידי חבורת אמנים, חברי קיבוצים, ופעלה בין השנים 1978 – 1990. גרעין האמנים שהרכיב אותה (לצד אמנים נוספים שהציגו בתערוכות בודדות), כלל את דב אור נר (חצור), טולי באומן (עמיר), יובל דניאלי (המעפיל), יוסף הוכמן (געש), דב הלר (נירים), יעקב חפץ (אילון) וחיים מאור (גבעת חיים מאוחד). חבריה אופיינו במעורבות חברתית בקיבוציהם ובפעילות פוליטית ואמנותית מחוץ להם. פעילותם האמנותית, החברתית והפוליטית הייתה המכנה המשותף והבסיס לצמיחתה של הקבוצה. אי הנחת שחשו נוכח גילוייו המתפרצים של המשבר האידיאולוגי בקיבוץ - הסדקים החברתיים והאידיאיים שהלכו והעמיקו בו – תורגמה למעשה האמנותי שלהם. המחאה כלפי הקיבוץ פנימה חפפה לסוגיות מדיניות וחברתיות, בהן מלחמת לבנון, היחסים עם הפלסטינאים ושכבות המצוקה בישראל. משנת 1984 אימצו אמני הקבוצה את 'הטירה בגעש' לאתר הפעילות המועדף שלהם. המקום זכה בפיהם לכינוי 'מוזיאון הטירה', על חזיתו החיצונית התנוסס דרך קבע שלט גדול שציין את מספר הימים שחיילנו שוהים בלבנון והיא נעשתה סמל למאבק במלחמה.

* * *
פעולותיה של קבוצת 'המשותף קיבוץ' לא צמחו בחלל ריק. ככל שמדובר בשדה האמנות הישראלי של שנות השמונים, בלטה האמירה הביקורתית הישירה לצד הקינה על אבדן החלום והתמימות. תערוכת "שנות השמונים באמנות ישראל", שהוצגה לא מכבר במוזיאון חיפה כחלק מאירועי שישים שנים למדינה, הפנתה לתחושת השבר הפוליטי, המדיני והחברתי שציינו שנים אלו. בנוסף לכך היא שרטטה את אפיוניו של שדה האמנות המקומי ככזה שפנה לעיסוק ביקורתי, להתגבשותן של קבוצות והתאגדויות של אמנים, להקמתם של חללים אלטרנטיביים ולסכסוך הישראלי פלסטיני. מבט רטרוספקטיבי על יצירתם של חברי 'המשותף קיבוץ' מצביע על תחומים אלה כמקבילים ברובם למטרותיהם ועיסוקיהם אז, כפרטים וכקבוצה. משום מה מקומה של קבוצה זו נפקד מהדיון באותה תערוכה חשובה.

המבט המאוחר במפעלם של חברי 'המשותף קיבוץ' מעורר ומלבה את היותם שותפים לפרק חיים ויצירה היסטורי; את אמונתם בהיותה של האמנות מרכיב חיוני ובעל כוח הפריה בחיי הקיבוץ ובנפתולי החברה הישראלית ואת היכולת להצמיח מתוך הפריפריות הקיבוציות אמירה אמנותית רלוונטית לסוגיות החיים המהותיות ביותר לגבי טעם חיינו כאן – כחברי קיבוץ, כישראלים וכנושאי הזיכרון ההיסטורי המשותף.

התערוכה המשותף קיבוץ, 1978 - 1990 היא מעין רטרוספקטיבה בחלל אחד, המרכזת לתוכה שלל דימויים, נושאים, סמלים, הצהרות ותכנים בהם עסקו חברי הקבוצה. בקטלוג המלווה אותה מרוכזים עשרות תצלומים תיעודיים המקנים פרספקטיבה עכשווית על יצירתם אז וכן כרונולוגיה של פעילויותיהם. גלריית הקיבוץ, שהייתה ליבת העשייה של קבוצה זו באותן שנים, מבקשת עתה לעגן את פעילותם בזיכרון ההיסטורי של האמנות הישראלית.